שלום רב,אני בת 20 ויש לי מקרה טיפה מורכב אך אנסה לפשט. סובלת מחרדה חברתית והמנעות כבר שנים, וחליתי במחלה כרונית בגיל 18.
התחלתי טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני בקופה מזה כמה חודשים,החרדה החברתית שלי מאוד מחמירה עם המין השני, אני בתולה ואין לי כל ניסיון. גברים מעוררים בי חרדה נוראית אפילו אם יהיה מוכר בחנות ולא מוכרת. היום הפסיכולוג דיבר איתי וניסה לגשש מה בעצם גורם לחרדה. ועם השנים למדתי לדובב מה גורם לי לחרדה כל כך חזקה, עצם פיתוח מערכת יחסים עם גבר זה אומר שאני אצטרך להתמודד עם נושא המין. ואני מאוד חרדה מזה מכמה סיבות, קודם כל אני לא סובלת את איך שהגוף שלי נראה. סבלתי מהפרעות אכילה במשך שנים ואלו השאירו את חותמן על הגוף, גוף חסר פרופרציות,המון סימני מתיחה,חזה גדול אך מרוקן נפול ומעוות. לא הלכתי עם ביקיני או בכלל לים/בריכה מגיל 10 אז להתפשט מול מישהו?יש לי גם תפיסה שגויה לגבי מיניות,שעצם הרצון שלי ואם אני אעשה את זה זה חטא. אין לי מושג מאיפה התפיסה הזאת הגיעה,לא גדלתי בסביבה דתית.
אני מרגישה שכל התחושות האלו אוכלות אותי מבפנים,והבעיה שאני לא מסוגלת לדבר על זה עם הפסיכולוג. אמרתי לו אני לא מסוגלת לדבר על זה כי אתה גבר. הוא רק מזכיר את המילה סקס ואני מתכווצת. אציין כי המון אנשים מחמיאים לי על המראה אך אף אחד מהם לא ראה אותי בעירום. אני לא סתם יוצאת מפרופרוציה,הגוף שלי לא נראה טוב. ואני פשוט מרגישה בדיכאון שאין לי את מי לשתף . אני מתביישת אפילו מאמא..אולי תהיה לך עצה עבורי. תודה ושנה טובה!