מחלות מין הן שם כולל לכל המחלות המועברות מאדם לאדם באמצעות קיום יחסי מין (ובכלל זה גם מין אוראלי או מין אנאלי). מעצם ההגדרה לא מדובר בקבוצת מחלות שיש ביניהן משהו משותף מבחינת אופי המחלה, הסימפטומים או דרך הטיפול, אלא רק באופן ההידבקות, ואולי נכון יותר להשתמש בשמן הלועזי – Sexually Transmitted Diseases, כלומר – מחלות המועברות באמצעות מין. מחלות המין המוכרות והנפוצות ביותר הן הרפס (או "שלבקת" בעברית), זיבה (או גונוריאה בלועזית), עגבת (סיפיליס) וכלמידיה. גם כיני ערווה (סקביאס), יבלות עור, הפטיטיס B ואיידס נחשבות למחלות מין, וקיימים עוד סוגים רבים נוספים של מחלות מוכרות פחות, אך מסוכנות גם הן.

את הסיכון להידבקות בחלק גדול ממחלות המין אפשר להקטין בעזרת שימוש בקונדום (גברי או נשי), אך גם הגנה זו היא מוגבלת בלבד ואינה יכולה למנוע לחלוטין את הסיכון בהידבקות. באופן כללי מקובל להניח כי נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר להידבקות במחלות מין, מכיוון שאם הן מקיימות יחסי מין הן חשופות להידבקות גם לאחר האקט המיני, מכיוון שנוזל הזרע נותר בנרתיק. במקרים רבים אנשים שנדבקים במחלות מין אינם מודעים לכך מאחר שהם רק "נשאים" של המחלה ואין להם סימפטומים ברורים שיכולים להצביע על הידבקות. הדרך הבטוחה ביותר לאבחן מחלות מין היא באמצעות בדיקות תקופתיות, שנערכות בכל קופות החולים וכלולות בסל הבריאות, או במרכזים בריאותיים כמו הוועד למלחמה באיידס, מרפאת לוינסקי ואחרים, שם גם ניתן לבצע אותן באופן אנונימי ודיסקרטי.

מחלות המין כוללות מחלות חיידקיות, ויראליות, זיהומיות, שמופצות דרך קרומים ריריים שנמצאים באיברי המין, פי הטבעת, מערכת השתן וגם בפה, בגרון ובמערכת הנשימה. חלק מהמחלות אינן גורמות לנזק של ממש, אלא רק לטרדה זמנית, כגון הרפס המתבטאת בשלפוחיות המופיעות בעיקר באזור הפה ואבר המין. מחלות אחרות יכולות לגרום נזקים לגופנו, כגון זיבה שעלולה לגרום לדלקת צוואר הרחם או אף לעקרות אצל נשים, ולדלקת הערמונית אצל גברים. במקרים של הידבקות באיידס או בעגבת שמגיעה לשלב השלישי של המחלה, נחשבות המחלות למחלות קטלניות אם אינן מטופלות – באמצעות קוקטייל התרופות לאיידס או באמצעות פניצילין ותרופות אנטיביוטיות אחרות לעגבת.