למה גברים בוגדים?

אסכולות שונות טוענות שמבחינה ביולוגית ואבולוציונית, לגברים יש נטייה טבעית לרצות לשכב עם כמה שיותר נשים, וכל המאמץ שהגברים משקיעים בהשגת מעמד וממון מקורו במוטיבציה לשפר את סיכויהם להפרות נשים רבות. היסטורית, גברים לא נדרשו ברוב התרבויות להקפיד על קשרים מונוגאמיים, והיו אמורים לא להטריד את בת זוגם החסודה בדרישות מיניות.

רק לפני כ-40 שנה, שיעור הגברים שלא הסתפקו ביחסי מין עם נשותיהם עמד על כ-80%.

גברים בוגדים מסיבות שונות, בעיקר זוגיות ופסיכולוגיות. מבחינה זוגית, גברים נוטים לבגוד כשחיי המין או הרגש שלהם אינם מסופקים. הם אינם נמשכים לאישה שלהם יותר או מעולם לא נמשכו אליה, ובחרו בה מסיבות שונות.

בוודאי גם מצב זוגי הפוך, בו האישה אינה מעוניינת כמעט או בכלל בחיי מין משותפים. כשאין מין, אתה צריך לשאול את עצמך, מה עושה הצד השני. אל תתפלאו אם הפרטנר מקיים יחסי מין עם מישהי/מישהו אחר/ת. רגשית, גברים נוטים לחפש הכרה וחיזוק האגו הגברי שלהם, שטיפוחו כבר הפסיק לעניין את בת זוגם.

בטיפול זוגי אני נתקל בדרך כלל בשלושה סטריאוטיפים של גברים בוגדים:

(לפי הסטריאוטיפ אפשר לדעת אם הנטייה לבגוד היא פתולוגית אצל גבר זה והאם טיפול זוגי או מיני יעזור לו לנהל חיים מונוגמיים):

1: "הבוגד המזדמן" – גבר שיש לו הזדמנות. לא רוצה לפגוע בזוגיות שלו אבל יש לו הזדמנות של יחסי מין בקלות. אם ייתפס, יהיה בהלם כי לא ירצה לאבד מה שיש לו בבית. הוא לא מתכוון לפגוע באישה. כשייתפס, אפשר לשנות ואפשר לתקן. זו אינדיקציה טובה להתחיל טיפול.
2: ה"פרפר" – כמוהו הם 5 % מהגברים. יש לו בת זוג כי הוא רוצה מסגרת וילדים ,אבל במקביל הוא רוצה לכבוש ולשכב עם כמה שיותר נשים. הוא רוצה את המשפחה אבל רוצה עוד. מתאים לו להיות פרפר, הוא נהנה, וכל עוד לא תפסו אותו, הכול בסדר. הוא יגיד כשייתפס "לא אכפת לי, ככה אני". הוא לא ירגיש אשמה, וגם לא באמת מעוניין בטיפול. בעבור גברים כאלו, הרבה פעמים אין בכלל פתרון טיפולי.  אם האישה תציב לו אולטימטום, ותאיים בפירוק המשפחה, הוא יפרק את המשפחה. ההנאה שמסב לו החופש המיני גדולה הרבה יותר מהמחיר שיצטרך לשלם – פירוק המשפחה. הוא לא מעוניין לוותר על ההנאה שבחוץ בשום אופן .בת זוגו צריכה לדעת שבמקרה שבן זוגה הוא כזה, טיפול זוגי לא יעזור.

3: "הסובל הכפייתי" – אלו גברים שיש להם צורך לכבוש וזה קשור יותר לסבל פנימי .גברים שאובחנו כבעלי סממנים פסיכולוגים כאלה ,בוגדים לא מתוך הנאה וצורך מיני, אלא דווקא מתוך חולשה. אלו גברים שחייבים לבגוד ולכבוש מתוך חוסר ביטחון עצמי ומיני, כדי להוכיח לעצמם שהם עדיין שווים בשוק. הגברים הללו סובלים, הם מרגישים קושי, הבגידה אינה כרוכה אצלם בהנאה. הם הולכים לבגוד רק בכדי להוכיח לעצמם שהם גברים. כל האישיות והאגו של גברים כאלה בנויים על איבר המין שלהם. הגברים הללו, בניגוד ל"פרפרים" לא מעוניינים לשבור את הכלים ולפרק את המשפחה. הם נקרעים מבפנים, ובמקרה שלהם יש טיפול ומומלץ לפנות אליו. בגברים בוגדניים מסוג זה, ניתן לטפל בהצלחה דרך טיפול זוגי ופסיכותראפי.
תחילה מטפלים בהם באמצעות פסיכותרפיה, כשהכוונה היא לא לחזק אותם מבחינה מינית, אלא להבין מה גרם להם (לרוב בילדות) להיות בתחושה שהם לא מספיק טובים. איפה נתקע הביטחון העצמי שלהם, ולמה הם בנו את עצמם רק סביב המיניות שלהם.
הרבה פעמים אני מנסה לעבוד עם הפציינטים כאלה באמצעות היפנוזה: חוזרים איתם לילדות, כדי לנסות לאתר את מקור הבעיה ו/או מחדירים להם דרך היפנוזה, באופן תת הכרתי הגדרות אחרות להתנהגות גברית.
אני עובד איתם בקליניקה על חיזוק הביטחון המיני והעצמי. מסביר להם שהם "שווים" ו"גבריים" גם אם הם לא שוכבים עם הרבה בחורות. עם התקדמות הטיפול , אני מזמין את בת הזוג להצטרף לטיפול זוגי, שכולל שיחות ותרגילים שיבנו יסודות והתנהגות זוגית חדשה, תוך שיפור איכות חיי המין.